מסע של מהות בחיוס

מסע של מהות בחיוס

ואנחנו – אנחנו התעניינו בדיוק בזה – במהות האמיתית של האי ואנשיו. לא במה שמצולם בגלויות ובמה שחובה לסמן עליו “וי” אלא במה שחי במקום הזה באמת. ככה זה בטיולים של “מסעות מהות”. יש תוכנית אבל היא אינה קדושה, כי כשאתה מחפש אחר החיים האמיתיים – הכל יכול לקרות והם עשויים להימצא בכל מקום.

Read More

Arrival Samothrace

Arriving to an island by a boat, nothing quite like it. It's embedded pretty deep in our narratives. Therefore it is always magical. The salty air, the waves, seagulls on your back, riding on the ship's wind. The sensation of waiting while being so consciously connected to the road you take. Cause waiting is for pro's. What is waiting if the 'in-betweens' are not styled with adventure. For a way to a destination is a destination by itself... 
Land ahead...

המשיכה לטבע והשתוקקות לצאת למסע

 

אחת המהויות העיקריות שקשורה בכל חיים חדשים שמופיעים כאן היא האינטימיות. אינטימיות רגישה לאור, אוויר, למגע. אינטימיות חיה ופועמת אשר לריחה ולמגעה כה נמשכים המבוגרים- אולי כדי להזכר בה, אולי כדי לקחת קצת. אינטימיות זו כה ברורה בעולמו של התינוק וכה ניכר חסרונה בעולמם של המבוגרים, עד כדי הצורך לזייפה ולייצר אינטימיות מלאכותית.

בעולם האינטימי אין אף פעם שעמום. פרח יכול להפוך עניין של שעות. מבט ומגע במים זורמים, עננים, ופנים של אנשים מהווים עולם ומלואו. עולם ומלואו אשר אנו מחונכים להשתעמם ממנו ולהעדיף את המציאות המומצאת והאלקטרונית, סמארט פון, טלוויזיה, מחשב וכל מה שקשור בהם. כאשר כבר מגיל קטן מניחים ההורים את ילדיהם מול מסך כתחליף לבייביסיטר.

כילד אני זוכר כיצד חשתי כי כל עולם המבוגרים מזויף. ראשית, המבוגרים אינם לבושים במכנסיים קצרים וזה הרי הרבה יותר נעים מלהיות חנוט במכנסיים ארוכים. שנית, הם מורחים את עצמם בכל מיני ממרחים וריחות מלאכותיים ותוחבים פיסות מתכת לפניהם. היום, כילד מבוגר יותר, כאשר גם אני לבוש במכנסיים ארוכים ואפילו מכיר בחינניות העגיל (אולי התבייתי מדי ?) אני יודע שתחושותיי היו מדויקות ביותר, רק שמיקודן נמצא בעיקר במה שאנשים חושבים עליו ופחות בסממנים חיצוניים.

איפה שהוא בתוך הבלבול ושטף המבחנים המומצאים שהחיים מזמנים בפנינו, עולה ערגה לעולם אמיתי שאינו מומצא. עולם טבעי, נקי שנברא על ידי מה שברא אותנו. ערגה מודעת או שאינה מודעת. ערגה שלוקחת אותנו אל הטבע.

תמיד אהבתי את הטבע ונמשכתי אליו, אך אני זוכר את הנקודה בה נוצרה בי החריטה של הקניון בו יזרמו כה הרבה מחיי לאחר מכן... הייתי כבן 14 ויצאתי לראשונה לטיול במסגרת חוג נוער של בית ספר שדה עין גדי לנחל צאלים שבמדבר יהודה. אני וחברי היינו הצעירים ביותר בקבוצה של מטיילי מדבר ותיקים. הנחל היה שופע ברכות עמוקות ומלאות מים לאחר שטפון והקבוצה הייתה עסוקה בשחייה, בעזרה הדדית, בהעברת תרמילים. הנוף מסביב היה כביר, הצבעים נראו צלולים וברורים, בנים ובנות היו בנים ובנות, הרבה הומור וברכות קרות. בתוך כל העשיה בנוף, בחברה הרגשתי מאושר. יצאנו מהנחל עם החשכה ואז גילינו לשמחתינו שהטיולית שחיכתה לנו נכנסה לבור ונצטרך לישון בבית ספר שדה ולחזור רק למחרת לבית הספר.

חזרתי הביתה, הרגשתי כגיבור וידעתי שחוויתי חוויה בלתי רגילה. באותו יום, כך אני חש, נכרתה ברית ביני ובין המדבר, ביני ובין הטבע הנקי.